בית הקברות היהודי בוורשה

בית הקברות היהודי היה בתקופת השואה בתוך תחומי הגטו ושימש כמקום מפגש לכל אנשי המחתרות ששקדו על ארגון המרד הגדול.

בבית הקברות היו כ- 150,000 קברים. הגרמנים נהגו לנתץ את המצבות וכך עשו גם בבית הקברות הזה, אך לא הספיקו לנתץ הכל. רבות המצבות שנותרו שלמות ומאלה שנשברו הקימו קיר זיכרון.

על המצבות היהודיות כתוב בעברית וביידיש, כל מצבה מספרת את סיפורו של הנפטר, אופיו, תכונותיו (בדרך כלל הטובות) ומקצועו.

קברו של ברל זוננברג

ברל זוננברג היה ממקימי בית העלמין. על המצבה יש תבליט ובו רואים את בית הקברות העתיק שנבנה ע"י אביו של זוננברג- שמואל זביטקובר מעבר לנהר הויסלה שברובע פראגא. כאשר בית העלמין שם התמלא והאזור של ווארשה החל להתפתח החליט ברל לייסד את בית העלמין בוארשה שם גם נקבר בעצמו. 

קבר משפחתו של "חמדת שלמה"

הקבר הא קבר משפחתי של משפחת הרב הגדול של וארשה. עד היום מאמינים בסגולותיו ובקדושת קברו, אנשים עולים לקבר ומניחים בו בקשות ונושאים תפילות לשלום יקיריהם.

קברו של אדם צ'רניאקוב

אדם צ'רניאקוב היה ראש היודנראט בגטו וארשה בזמן השואה.

צ'רניאקוב היה דמות בעייתית בעיני תושבי הגטו כי ביצע תפקיד קשה מאד. הוא נקרע בין שני עולמות, עולמו יהודי וחובתו לבצע את תפקידו.

עליו הייתה מוטלת האחריות לארגן את האקציות (המשלוחים) אל מחנות ההשמדה.

לפני האקציה הגדלה של גטו ורשה צ'רניאקוב כתב ביומנו שהוא אינו יכול יותר לעמוד בלחץ המופעל עליו ואינו יכול לעמוד במעמסה הנפשית של ארגון האקציה ועל כן הוא שם קץ לחייו. צ'רניאקוב התאבד ונקבר בקבר משפחתי בבית העלמין היהודי.

קברו של לודויג זמנהוף

לודויג זמנהוף היה ממציא שפת האספרנטו שהיא שפה בינלאומית.

זמנהוף הגה את הרעיון ליצור שפה שבה יוכלו לדבר כל בני העולם וכך האמין שיוכלו לגבור על מחלוקות ביניהם ולא לחוש תחושת זרות אלה אל אלה וכך יזכו כולם בשלום עולמי.

אנדרטת ה"בונד" ואנדרטה לזכרו של מיכאל קלפפיש.

ארגון של יהודים סוציאליסטים שלחם במהלך המרד ולידה אנדרטה לזכרו של מיכאל קלפפיש שהיה מהנדס במקצועו ובזמן המרד הוטל עליו להכין פצצות ובקבוקי תבערה.

קלפפיש מצא את מותו ביום השני למרד (20.4.1943) באחת מעליות הגג בעיר, שם נורה.

קברי ההיסטוריונים מאיר בלבן ושמעון אשכנזי

שני ההיסטוריונים חקרו את ההיסטוריה היהודית בפולין במאות לפני פרוץ המלחמה.שניהם נפטרו במהלך השואה.

מאיר בלבן הוא מיסד המכון ליהדות והארכיון החשאי בגטו עליו יסופר במהלך הביקור במכון היהודי.

"אוהל פרץ"

"אוהל פרץ" הוא מצווה לזכרם של שלושה סופרים מפורסמים של שלושה סופרים מפורסמים: י.ל. פרץ, דיננזון וש. אנסקי- שלושת הסופרים היו ועדיין מפורסמים מאד בקרב התרבות היהודית.

המצבה נבנתה כ-10 שנים לאחר מותו של י.ל. פרץ שנפטר בשנת 1915.

קברה של אסתר רחל קמינסקא

קמינסקא הייתה שחקנית מפורסמת בקרב הקהילה היהודית בפולין. ביתה אידה קמינסקא עלתה ארצה לאחר ששרדה את השואה התפרסמה והופיעה על בימות הארץ.

האם אסתר הופיעה במחזה "הדיבוק" אותו כתב ש. אנסקי שקבור ב"אוהל פרץ".

קבר האחים הגדול

סיפורו של קבר האחים בתוך בית הקברות היהודי הוא מאד עצוב. לאחר שהמצוקה בגטו הלכה וגדלה החלו להתפרץ מגיפות של טיפוס ואבעבועות שחורות שהפילו את תושבי הגטו חללים חללים. רבות היו הגופות שהיו נערמות מידי בוקר ע"י חברה קדישא לאחר שנמצאו זרוקות ברחוב.

 מספר המתים היה רב עד כדי כך שלא ניתן היה לערוך לכל אחד מסע הלוויה פרטי ואף לא להעניק לכל אחד כבוד אחרון ולגלות מעל קברו מצבה.

לכן קברו את כל המתים בקבר אחים אחד גדול. וכיום יש אלפי נעדרים יהודים שמקום קבורתם לא נודע ולשרידי משפחותיהם אין אפילו אבן לבכות על יקירם שאיננו. 

קבר האחים במגרש הספורט "סקרא"

לאחר שקברי האחים בין כתלי הגטו התמלאו פקדו הנאצים על החברה קדישא לקבור את המתים בקברי אחים במגרש הספורט "סקרא" שהיה סמוך לחומת הגטו.
במגרש הספורט לא נקברו רק גופות של אנשים שנפטרו ממחלות, אלא גם אנשים שהועמדו מול קיר המוות ואקדח הוצמד לגבם.

את קיר המוות כיום ניתן לראות באחד הקטעים מחומת בית הקברות, הקיר כולו מחורר בחורי קליעים שרצחו מאות ואולי אלפי בני אדם.

העובדה ההיסטורית לגבי מגרש הספורט לא נודעה שנים רבות ורק בשנות השמונים המאוחרות כאשר רצו לבנות במקום מבנה ונחפרו היסודות נמצאו שם עצמות אדם.

מיד הופסקה הבנייה ובמקום הוקמה אנדרטה פולנית לזכר הקורבנות.

את שרידי העצמות העבירו לקבורה יהודית בתוך תחומי בית העלמין.